“דוקטור סטריינג’ בממדי הטירוף”: פחות מוזר, פחות מטורף, פחות כיף

אל תעמיד פנים, אתה לא כזה מוזר. "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף". צילום: יח:צאל תעמיד פנים, אתה לא כזה מוזר. “דוקטור סטריינג’ בממדי הטירוף”. צילום: יח:צ

או שאתה מת גיבור או שאתה חי מספיק זמן כדי להפוך לעוד גיבור גנרי של מארוול: הסרט החדש של דוקטור סטריינג’ מציג את הגרסה הכי פחות מעניינת למולטיוורס, את גיבורת העל החדשה והבלתי זכירה ואת הסרט שלא הצלחנו באמת לאהוב

שני סרטי ספיידרמן בשנים האחרונות גילו לנו שביקומים מקבילים מתקיימים ספיידרמנים שונים. לפני שבועיים “הכל בכל מקום בבת אחת” סיפר לנו שביקומים מקבילים דווקא חיים אותם אנשים, אך חייהם שם שונים לגמרי (ביקום אחד את מנהלת מכבסה, בשני את כוכבת קולנוע). ועכשיו “דוקטור סטריינג’ בממדי הטירוף” מציע גרסה שלישית של מולטיוורס, והיא הכי פחות מעניינת, וגם הכי פחות הגיונית. למרות שהדוקטור שייך לאותו יקום קולנועי כמו איש העכביש – הרי הוא עצמו חולל בטעות את הסדק בין היקומים ב”ספיידרמן: אין דרך הביתה” – בסרט החדש מתברר שבכל היקומים חיים בדיוק אותם אנשים, והחיים שלהם דומים מאוד, פרט לוואריאציות קלות. לדוגמה, באחת הסצנות סטיבן סטריינג’ המתגורר במנהטן שדומה לזו שאנו מכירים (בנדיקט קמברבץ’), מספר לסטיבן סטריינג’ המתגורר ביקום אחר (גם קמברבץ’, ועם אותו זקנקן) שהיתה לו אחות קטנה שטבעה למוות, ומתברר שגם האחות של הדוקטור האחר מתה בטביעה כשהיתה קטנה. אז מהם בכל זאת ההבדלים בין היקומים? במנהטן של אחד מהם עוברים באדום ועוצרים בירוק, ויש שם יותר פרחים. בקיצור, תשכחו כל מה שאתם יודעים על אפקט הפרפר.

בכל זאת, יש דמות אחת בלבד שאין לה כפילים, וכוח-העל שלה הוא היכולת לנוע בין היקומים ולהיפגש עם גרסאות שונות (אך, כאמור, כמעט זהות) של דוקטור סטריינג’. אמריקה שאבז בת העשרה (סוצ’י גומז מ”מועדון הבייביסיטריות”) שאיבדה את שתי אימהותיה (הסיבה לכך שהסרט לא יוקרן בערב הסעודית), הספיקה לחפש אותן ב-72 יקומים לפני שנזרקה ליקום שבו מתגורר הדוקטור שאנחנו מכירים מהסרטים הקודמים. בהתחלה המבטיחה של הסרט, סטריינג’ ועמיתו וונג (בנדיקט וונג) מצילים את הנערה מזרועותיו של תמנון ענק שמנסה לחטוף אותה. מתברר שהתמנון היה רק שליח של הסקרלט וויץ’ (או מכשפת השני), הלא היא וונדה מקסימוף, וכדי להבין למה היא רוצה להשיג לעצמה את כוח-העל של אמריקה, צריך לצפות בסדרה “וונדה-ויז’ן”. הסרט אמנם מספק הסבר קצר של מה קרה שם, אבל הדרמה של הדמות מבוססת כולה על החיים שהמציאה לעצמה, ואז איבדה, בסדרה ההיא, ולכן ההיכרות איתה די חיונית. עם זאת, למרות שמאוד אהבתי את “וונדה-ויז’ן”, ולמרות שאליזבת אולסן מצוינת גם כאן, הסרט לא נגע לי רגשית, כך שאולי זה לא באמת משנה.

המכשפה האימתנית, שהיתה חברה ב”הנוקמים” לפני שפרשה לחיים עצמאיים, היא גיבורת-על שהפכה לנבל-על (נבלת-על נשמע לא נכון) בעקבות אובדן ילדיה, והיא הכוח המניע של הסרט. בדמותה יש שניות קיצונית – כל מה שהיא רוצה זה להיות אימא רגילה מהפרברים, ולשם כך היא מפעילה כוחות הרס שאין כמותם, והיא עוד אומרת שהיא מתאפקת. זה הופך אותה לדמות מורכבת ומעניינת יותר מרוב הנבלים של מארוול, שאופיינו כרוע אינסופי שרוצה להשמיד את העולם בשם אידיאולוגיה מהופכת כלשהי. תשוקתה של וונדה לאימהות מניבה גם את המשפט הכי מוצלח בסרט, בוויכוח שהיא מנהלת עם סטריינג’.

סטריינג’ לא משתכנע, ומנסה למנוע ממנה לעבור ליקומים אחרים. כדי לעשות זאת הוא עצמו חומק אליהם עם אמריקה, ופוגש בהם את בני דמותו, וגיבורי-על נוספים מהיקום של מארוול – מחווה לאוהדים. המכניקה של הסיפור עובדת, והיקומים השונים מעוצבים יפה, אבל הדרמה לא מתחממת, בעיקר משום שבין הדוקטור והנערה שעליה הוא מגונן לא נוצר קשר של ממש. שלא באשמת גומז, אמריקה אינה הופכת לדמות זכירה, ונראה שהסרט וסטריינג’ מעוניינים בכוח-העל שלה, ולא בה. גם סטריינג’ הרבה פחות סטריינג’ מכפי שהיה בסרט הראשון שלו מ-2016, לפני שלחם לצד הנוקמים ועשה בלגן אוניברסלי כשניסה לעזור לפיטר פרקר בשנה שעברה. בשלב הזה של הקריירה שלו ביקום של מארוול הוא כבר גיבור-על מהשורה, והביזאריות הייחודית של דמותו התפוגגה. אהבתו השבורה לכריסטין (רייצ’ל מקאדמס), שבתחילת הסרט מתחתנת עם מישהו אחר, גם היא אינה מניבה ניצוצות.

כל זה לא אומר שהסרט אינו מבדר, למדי. סם ריימי, שהחליף את במאי הסרט הקודם סקוט דריקסון באמצע העבודה (“נפרדנו בידידות”), הביא איתו כמה רעיונות שמזכירים לנו שהוא הגיע לכאן מעולם האימה. ברוס קמפבל מסרטי “Evil Dead” של ריימי מתארח בתפקיד קטן כבעל דוכן רחוב שזוכה לבדיחה הכי טובה בסרט (חכו לה), ויש גם יבוא מוצלח מסרטי זומבים – אולי ההמצאה הכי פרועה בסרט. גם הקרבות בין וונדה אדירת הכוחות לכל אלה שמנסים לעצור אותה מבוימים היטב ויש בהם גיוון מרשים. למטב זכרוני יש רק סצנה אחת שבה שני גברים הולכים מכות, כמו פעם. אבל שבועיים אחרי “הכל בכל מקום בבת אחת” הסרט נחווה כהרבה פחות מטורף מכפי ששמו מבטיח.

★★★ 3.5 כוכבים
Doctor Strange in the Multiverse of Madness בימוי: סם ריימי. עם בנדיקט קמברבץ’, אליזבת אולסן, בנדיקט וונג, רייצ’ל מקאדמס, סוצ’י גומז. ארה”ב 2022, 126 דק’

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *