“איפה אנה פרנק”: רוצו לראות את הסרט הזה, ואז צפו בו שוב

סרט חובה לכל אדם עם לב. מתוך "איפה אנה פרנק". צילום: יח"צסרט חובה לכל אדם עם לב. מתוך “איפה אנה פרנק”. צילום: יח”צ

הקולנוען הנפלא ארי פולמן לקח את סיפורה של הילדה מאמסטרדם, שסופר אינספור פעמים על ידיה ועל ידי אחרים, ומצליח להפיח בו חיים חדשים, ליצוק לו תוכן ולהפוך אותו לאחד מסרטי האנימציה היפים שראינו. עד כדי כך שהמבקרת יעל שוב חזרה לראות אותו בפעם השנייה, ונהנתה אפילו יותר

>> לזכור את השואה וליצור מתוך הזיכרון // 1 מ-74 דברים שכל ישראלי צריך לנסות לפני המוות

השאלה שבכותרת מהדהדת לאורך הסרט כולו, עוטה ופושטת משמעויות שונות. הראשונה ששואלת אותה היא החברה הדמיונית קיטי, שמתעוררת לחיים בבית אנה פרנק שבאמסטרדם “בעוד שנה מהיום” ותוהה לאן נעלמה הנערה מהיומן, ומי הם המוני האנשים שמסתובבים בבית שלה. בחיפושיה אחרי אנה, קיטי לוקחת איתה את היומן המקורי בכריכה האדומה לבנה, ויוצאת לרחובות העיר, שם היא רואה את שמה על שלל מונומנטים. עכשיו השאלה מנוסחת מחדש כ”איפה היומן?”, בכרזות שמודבקות ברחבי העיר ומציעות פרס כספי למי שיחזיר אותו. התשובה שמתקבלת בסוף הסרט מנסחת את השאלה מחדש, והיא מעוררת השראה ומרגשת להפליא בהומניזם שלה. “איפה אנה פרנק” נוצר עבור ילדים מגיל 10 ומעלה והוא צריך להפוך ליצירה מכוננת עבורם, ועבור כל מי שמוכן להתבונן ולהקשיב בלב פתוח.

סיפורה של אנה פרנק כבר סופר אינספור פעמים, על ידה, ועל ידי אחרים, בספרים, בסרטים ובהצגות, וזאת נקודת המוצא של הסרט המאוד מיוחד שיצר ארי פולמן בהזמנת קרן אנה פרנק. איך מקלפים את המיתולוגיה האדירה שנוצרה סביב הנערה שהפסיקה לכתוב את היומן באמצע, ומוצאים אותה מחדש? אנה, שביומן שלה המציאה לעצמה חברה דמיונית, הפכה בעצמה לדמות דמיונית, שמילותיה ומחשבותיה עוותו על ידי סוכני תרבות, שהפכו אותה למעין קדושה יהודייה (כפי שמודגם בסצנה המתרחשת בהצגה המועלית בתאטרון באמסטרדם). בבחירתו לשוב ולספר את סיפורה דרך הפריזמה של החברה הדמיונית, פולמן מחזיר את אנה לממדים אנושיים של מתבגרת קוצנית, שמעוצבנת על אימא שלה, ומפנטזת על כוכבי קולנוע ועל עצמה כנערה שכל הבנים מאוהבים בה.

ארי פולמן בפסטיבל קאן עם "איפה אנה פרנק" (צילום: גטי אימג'ס)

קיטי כמו מייצגת את הקוראים הצעירים, שמטיילים בין דפי היומן ומדי פעם עוצרים לחשוב איך הסיפור של אנה מתחבר לעולם שבו הם חיים היום. בינתיים, באירופה של ימינו מסתופפים מיליוני פליטים מאזורי מלחמה שונים, ו”איפה אנה פרנק” מעלה את השאלה כיצד אפשר לקדש את דמותה של הילדה שכה רצתה להאמין בטוב ליבם של בני האדם לפני שנספתה בברגן בלזן, תוך כדי הפניית גב לסבלם. הסרט אינו משווה את השואה לשום עוולה אחרת, אלא מבקש מאיתנו להיענות לתקווה העקשנית של אנה לגבי המין האנושי. שאם לא כן, אנחנו שותפים להפיכת המורשת שלה לקיטש. וזה העוול הגדול ביותר שאפשר לעשות לה.

>>לצחוק על הנאצים: 7 סרטים שמתמודדים קצת אחרת עם השואה

בחרתי להתחיל דווקא מהמסר של הסרט, כי הוא עורר חוסר נוחות בקרב חלק מהמבקרים שהקדימו לכתוב עליו בארץ ובחו”ל. בעיני הוא מהותי לחוויה של הסרט, שריגש אותי עד דמעות. כאמור, בדרכו אל המסר פולמן מציע נקודת מבט ייחודית מבחינה תסריטאית. גיבורת הסרט היא החברה הדמיונית קיטי, שמגיחה מהיומן ושבה ונכנסת לתוכו כרצונה. כך אנחנו מתבוננים לסירוגין בסצנות מוכרות מחיי אנה במסתור, ובהרפתקאותיה של קיטי ברחובות אמסטרדם המושלגת, שם היא פוגשת נער רחוב שמלמד אותה להחליק על הקרח, ובפליטים העומדים להיות מגורשים בחזרה לארצות שמהן ברחו. במהלך הצפייה הראשונה בסרט תהיתי לגבי ההחלטה להעניק זמן מסך רב ל”גניבת היומן” ולסצנות האקשן שבאות איתה. התהייה קיבלה תשובה מהדהדת בסיום, ולכן בצפייה השנייה – הפעם בגרסה העברית המצוינת שעליה ניצח שרון כהן – אהבתי את הסרט אף יותר. רק בחלקו האחרון, אחרי שקיטי מגלה לתדהמתה מדוע היומן נפסק באמצע ויוצאת ברכבת לשחזר את שבעת החודשים האחרונים בחייה של אנה, הרגשתי קצת כמו בסיור מודרך.

>>העיבוד הבינלאומי לספרו של אשכול נבו הוא דרמה בורגנית חסרת מעוף

"איפה אנה פרנק" (צילום: יחסי ציבור)

אבל גם בסצנות האלה האנימציה של הסרט מופלאה. ב”ואלס עם באשיר”, ההתנסות הראשונה של פולמן עם בחינה של היסטוריה מרה באמצעות אנימציה, הרובד הוויזואלי היה מרשים יחסית לתקציב המוגבל. “איפה אנה פרנק”, לעומת זאת, הוא מסרטי האנימציה היפים ביותר שראיתי מעולם, ואי אפשר להפריז בשבחים לעבודתם של במאי האנימציה יוני גודמן והמעצבת האומנותית לנה גוברמן. על הסרט עבדו יותר מ-350 אמנים ב-12 מדינות, אך הכוח היצירתי המוביל היה ישראלי, והנה סיבה לגאווה ביום העצמאות 2022. השילוב בין הדמויות הדו ממדיות והרקעים התלת ממדיים מזכיר את הסרטים של רב-האמן הייאו מיאזאקי (“המסע המופלא”), אך ראיתי כאן גם השפעה של האיורים השנונים של וולטר טרייר (היהודי) המעטרים את ספרי אריך קסטנר. הצבעוניות המגוונת של הסרט מרהיבה ביופייה, ונפלאות במיוחד הסצנות שמדמיינות את הפנטזיות ואת החרדות של אנה. מנקודת מבטה הנאצים מאוירים כיצורים רובוטיים עם מסכות מוות ועיניים חלולות, וההלחמה הוויזואלית של מחנה ההשמדה ועולם המתים בגרסת המיתולוגיה היוונית עתירת השראה ומצמררת. אז אל תחשבו פעמיים ורוצו לראות את הסרט הזה בבתי הקולנוע, בעברית או באנגלית, כדי שתספיקו לשוב ולצפות בו לפני שירד.

★★★★✯ 4.5 כוכבים
Where is Anne Frank בימוי: ארי פולמן. ישראל/הולנד/בלגיה 2021, 99 דק’

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *